החלטה בתיק בע"מ 4539/13 - א'

א.             בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו  (השופטים י' ענבר, י' שבח, ש' שוחט) מיום 22.5.13 בעמ"ש 51650-06-12, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב (השופטת הבכירה ע' מילר) מיום 28.3.12 בתמ"ש 38092-09-12. עניינו של ההליך - מחלוקת משמורת באשר לבנם הקטין של הצדדים.

רקע והליכים קודמים

ב.             המבקשת והמשיב, רווקים, אשר ניהלו מערכת יחסים לאורך מספר שנים, במהלכה נולד להם, ביום 21.6.01, ילד (להלן הקטין). במהלך ספטמבר 2003 עלו יחסיהם על שרטון, והמבקשת והקטין עזבו את דירת המגורים המשותפת בתל-אביב, ועברו להתגורר בעיר לא רחוקה אצל אם המבקשת, והם ממשיכים לגור שם לאחר פטירתה. המשיב מוסיף להתגורר בתל-אביב, ומזה מספר שנים נמצא בזוגיות חדשה. נוכח הפרידה והשינוי במגורי הקטין, הגיעו ההורים להבנות, בין היתר, כי הקטין יישאר במשמורת המבקשת, וכי יתקיימו בינו לבין המשיב הסדרי ראיה. ביום 5.1.09 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תובענה להעברת הקטין למשמורתו.

ג.              לבית המשפט לענייני משפחה הוגשו שבעה תסקירים (מימים 7.6.09, 20.7.09, 8.11.09, 8.6.10, 9.1.11, 13.6.11 ו-9.10.11); כן, נערכו חמש ישיבות של ועדות תסקירים בעניינו של הקטין (בימים 5.11.09, 8.6.10, 2.1.11, 29.5.11 ו-3.10.11); התקבלה חוות דעת מכון שלם הכוללת אבחון פסיכו דיאגנוסטי לקטין, כולל אינטראקציה בינו לבין כל אחד מהוריו וראיון עם המבקשת לבקשתה; כל אלה עמדו לנגד עיניו של בית המשפט לענייני משפחה בעת שקיבל את התובענה והורה על העברת המשמורת לידי המשיב. בפסק דינו מיום 28.3.12 פרס בית המשפט את המתוה הנורמטיבי המנחה בקבלת הכרעות שעניינן משמורת קטינים, וכן סקר את החומר המקצועי שהונח לפניו. בית המשפט שוכנע, כי התרשמות שירותי הרווחה באשר לתקינותם של הגבולות הבין-דוריים בין הקטין למשיב, כך שהקטין חש במסגרת המשפחתית עם המשיב כילד, לעומת תפקיד המבוגר האחראי שהקטין נאלץ לקחת על עצמו, לא אחת, ביחסיו עם המבקשת - מבוססת ונשענת על יסודות איתנים. צוין, כי עמדת הקטין לא נשמעה באופן בלתי אמצעי, אלא על-ידי פסיכולוגית ופקידת הסעד, וכי שמיעת הקטין לאחר פריסת התשתית הראייתית "תעביר אליו את האחריות להחלטה שתתקבל, ואין להטיל משא כבד זה על כתפיו הצרות". לפיכך, אימץ בית המשפט את המלצות התסקיר מיום 9.10.11 במלואן לעניין הטיפול, הדרכה הורית והסדרי הראיה. על פסק דין זה הוגש ערעור מטעמה של המבקשת.

ד.             כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 22.5.13, במסגרת הליכי הערעור הבהירו הצדדים כי העברת משמורת, ככל שתתבצע, תיעשה ביום 1.7.13, כדי לאפשר לקטין לסיים את שנת הלימודים במקומו הנוכחי. כן הסכימו הצדדים לעריכתו של תסקיר משלים, בהמשך לתסקירים שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה, נוכח הזמן שחלף מאז הגשת התסקיר האחרון. אולם עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי המבקשת לא נאותה לשתף פעולה עם פקידת הסעד, הגם שפקידת הסעד הנפגשת עמה התחלפה לפי בקשתה, ומנעה את המפגש עם הקטין בטענה שמפגשים אלה טראומטיים בעבורו, כך שלא עלה בידי שירותי הרווחה להכין תסקיר הכולל את המפגש עם הקטין. בית המשפט המחוזי ציין, כי במהלך מתוכנן הושג מכתב מרופא המשפחה, שהקטין הגיע אליו לטיפול בחבלה בידו, שלפיו מתנגד הקטין למפגש עם פקידת הסעד. לא ניתנה איפוא המלצה של פקידת הסעד ונקבעה ועדת תסקירים ליום 10.6.13. ואולם, בית המשפט סבר כי אין מקום לדחיות נוספות, בשל הקרבה לתאריך היעד (1.7.13). בית המשפט הכריע בשאלת המשמורת בציינו, כי "הקטין נמצא ב'מתח מתמיד של מספר שנים של התדיינות משפטית בעניין המשך העברת המשמורת עליו' ונראה בבירור כי טובתו מחייבת לשים קץ להתדיינות".

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת בקבעו, כי הקטין מעל גיל 6, כך שחזקת הגיל הרך אינה חלה לגביו, וכי טובת הקטין היא הקו המנחה בהכרעה בשאלת המשמורת והסדרי הראיה. כן נקבע, כי צדק בית המשפט לענייני משפחה בעת שהכריע על בסיס החומר המקצועי שהונח לפניו ונמנע מהצבת הקטין ב"עין הסערה", נוכח השלב המאוחר שבו היה מצוי ההליך. כן צוין, כי אין לשנות מהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, כעולה מהחומר המקצועי שהונח בפניו, בבחינת השוואת יכולותיהם של שני ההורים. עוד צוין, כי אין בסיס לטענת המבקשת שהתסקירים מוטים, וחזקה שפקידי הסעד פועלים במקצועיות ובהגינות. מכאן הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.             בבקשה שהוגשה ביום 25.6.13 (אתמול) נטען, בין היתר, כי קולו של הקטין, אשר מתנגד להעברת המשמורת, לא נשמע בערכאות הקודמות, וכי היה ראוי להמתין לקבלת תסקיר עדכני בעניינו של הקטין בטרם מתן פסק הדין. כן נטען, כי יש להטיל ספק באמינותה של פקידת הסעד, כאשר בכל אחד מהתסקירים עולה חוסר עקביות בולט בו נקטה, תוך התעלמות מטענות המבקשת בדבר פעולות אלימות שנוקט המשיב כנגד הקטין. כן נטען, כי המשיב מתנהל בחוסר רגישות בוטה כלפי הקטין, ואופיו הנוקשה ואטימותו לרצונותיו פוגעים בקטין. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בהתרשמותו מהמבקשת כמי שביקשה לעכב את המפגש עם פקידת הסעד במטרה למנוע את העברת המשמורת בטרם תחילת שנת הלימודים. נטען, כי בהעברת המשמורת, ועמה הוצאת הקטין מסביבתו הטבעית, ייגרם לו נזק.   

הכרעה

ו.              לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הטענה העיקרית היא כי ראוי היה לשמוע את עמדת הקטין עצמו, וצורף דוא"ל של הקטין לאביו מ-7.6.13 שלפיו מסתייג הוא מהעברת המשמורת ומעדיף את המצב הנוכחי, של מגורים אצל אמו "רוב הזמן" ואצל אביו "חלק מהזמן". מסר זה לא היה לפני בית המשפט המחוזי, שהכריע ביום 22.5.13, אך גם כמובן אי אפשר להתייחס אליו כל עיקר במנותק מכלל התמונה המצטיירת מפסקי הדין קמא ומן החומר שצורף. כשלעצמי עמדתי היא אמנם כי ראוי לשמוע קטינים בעניינים הנוגעים להם ונתתי לכך ביטוי בפסיקה (ראו - בין השאר - בע"מ 672/06 אבו עראר נ' רגוזו, פ"ד סא(3) 247, פסקה ג' לחוות דעתי (2006) והאסמכתאות שם; בע"מ 10480/05 פלוני נ' פלוני (2005), פסקה ד(7)). גם עשינו כן לא אחת. ואולם, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הדבר אינו מנדטורי והוא תלוי נסיבות כל מקרה, וראו תקנה 258ל"ג2 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 סיפה, שלפיה "רשאי בית המשפט להחליט מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי ילד לא יישמע אם שוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע תגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה". ובמקרה דנא לפנינו שילוב של הסברו של בית המשפט לענייני משפחה לעמדתו שלא לשמוע את הקטין בנסיבות המיוחדות של המקרה דנא, שנתקבל על דעתו של בית המשפט המחוזי, עם מניעת הפגישה עם הקטין על-ידי המבקשת מעובדת הרווחה בהסבר של סירוב הקטין, יהא אשר יהא הרקע הממשי לכך. שני בתי המשפט לא ראו להטיל על "כתפיו הצרות" של הקטין את ההכרעה בסכסוכים בין הוריו, ואיני רואה מקום לעת הזאת להתערב בזאת ובהנמקות שניתנו.

ז.               אוסיף לכך, כי לוח הזמנים שנוצר גם אינו מאפשר בירור אמיתי וסדור של הטענות שיסתיים בטרם תחל שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה - ולא יתכן מתן יד מטעם בית משפט זה למשיכת ההכרעה לשנה נוספת. זאת מדוע? שכן משמעות הבקשה על פניה  אינה רק שמיעת הקטין, אלא תסקיר נוסף וועדת תסקירים, כדי לקבל תמונה מלאה. בהינתן כל אלה, ובתוך עמנו אנו יושבים, ייגררו הדברים, ואז עלול להיטען כי החלה שנת הלימודים ואין מקום להעברה, גלגל חוזר שאין לו אחרית.

ח.             ואם ישאל השואל, ואולי בכל זאת טובת הקטין היא אחרת, רצונו אחר ויש לכבדו? התשובה לכך היא, מעבר לקושי המעשי האמור, שגם במהות אין מקום אמיתי כל עיקר להידרש לטענות עתה בלא כל מערך התסקירים הנדרש להתחיל מבראשית, לאחר המאמץ הגדול - המקצועי והשיפוטי - שהושקע על-ידי שני בתי המשפט ורשויות הרווחה, משל לא היה. והנה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי נושבת רוח מובהקת של גרירת רגליים על-ידי המבקשת, כך שמאמציו הכנים של בית המשפט לקבל תמונה עדכנית ראויה ומלאה בשלב הערעור, גם מתוך הנחה של דינמיות כזאת ואחרת, לא צלחו בשל כך, ונוקט אני לשון עדינה. אין אפוא כל מקום לגמול על כך בדחיה נוספת, ואין להתערב בהכרעתם, שפשיטא שנשקלה בכובד ראש, באשר לטובת הקטין.

ט.             בהינתן אלה, איני רואה לעת הזאת עילה להתערב בהכרעתם של בתי המשפט הקודמים. כמובן, אין לדעת מה צפון בחיק העתיד וכיצד תהא קליטתו של הקטין במשמורת אביו המשיב - תוך הקפדה על הסדרי הראיה עם האם המבקשת; דבר זה נתון בידי הצדדים ובידי הקטין. המבקשת - שאין ספק באהבתה לקטין - בודאי מאוכזבת מן ההכרעה, אך אין לאמיתם של דברים טעם מבורר להתערבות. ונזכור, בסופו של יום לא במעבר לארץ אחרת או לאיזור רחוק בארץ עסקינן, במישור הפיסי, אלא לעיר קרובה, ולכן האינטראקציה עם המבקשת, בגדרי הסדרי הראיה (שהמשיב אמור לתרום להם בהסעות) ובמגעים אחרים אפשרית וזמינה, גם אם אינה כמשמורת, ושוב - ימים יגידו. אציין - אף כי לא זו עילת הכרעתי, כמובן - מה שנכון להזכיר, כי הבקשה הוגשה ב-25.6.13, שישה ימים לפני העברת המשמורת, למעלה מחודש מאז פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעוד שבידיעת לוח הזמנים יכלה להיות מוגשת ימים מעטים לאחר פסק הדין. הדבר מוסיף לכל הקשיים האמורים.

י.              אפשר רק לחלות פני ההורים המבקשת והמשיב ולהפציר בהם, וגם בקטין הנתון בין שני הרים-הורים שהוא מבקש לחיות בשלום ביניהם, לעשות כל מאמץ למעבר ראוי, הכל לטובת הקטין ועתידו. לוא יהיה.

יא.           על פי כל האמור, איני נעתר איפוא לבקשה.

           ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"ג (26.6.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הא